פרידה משקפת שלב בתהליך השינוי שלנו, אנו נפרדים מדפוסי מחשבה, דעות, דפוסי התנהגות ומאמצים דרך חדשה אחרת המתאימה לנו.

 

הצמיחה האישית של כל אחד בכל תחום, בעבודה, בבית, בתא החברתי יוצרת פרידות כחלק מתהליך הצמיחה והשינוי. לדוגמא, אם התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש, אני מסגלת הרגלי עבודה אחרים, אני מתחברת לאנשים חדשים, אני מתנהלת עפ"י הכללים במסגרת בארגון, אני נפרדת מהחברים מהמקום הקודם, מההרגל הקודם של לשתות קפה כל בוקר בבית קפה מתחת למשרד, להזמין אוכל מהמסעדה בקצה הרחוב, להיפגש עם החבר`ה מהעבודה, לעבוד עד שעות מאוחרות ביום חמישי ועוד..לכל אחד יש רשימת פרידות משלו.

 

פרידה היא דרך לא פשוטה לשנות הרגלים, להשתנות, לוותר על דפוסים, לשחרר מתוכנו רגשות ואנשים ולהמשיך קדימה בכאב, בגעגוע, בתקווה. לפעמים אנו רוצים לחזור אחורה להחזיר את מה שהיה, כאב הפרידה כואב כל כך שאחד הדברים שעולים באופן אינסטינקטיבי הוא – להחזיר את המצב כפי שהיה.

 

אם הופכים את הפרידה ובודקים, אז פרידה היא נגיעה בכאב, פרידה מלווה בכאב. כל פרידה מאופיינת ברמת כאב כלשהי בהתאם לאופיו של האדם ורגישותו. כאב הוא אחד הרגשות הקשים לבני אנוש, קשה לנו עם כאב! אנו בורחים ממנו, מכסים אותו ברגשות אחרים כמו: פחד, כעס וצריך לגרד הרבה שכבות עד שמגלים שבעצם מתחת לכעס שלי על פלוני מסתתר הכאב שלי שאני לא רוצה לראות.

הפעם בחרתי סיפור מתוך ספרה של סביון ליבכרט, מתוך הספר "תפוחים מין המדבר".. לפני 15 שנה קראתי את הספר בעיצומו של תהליך פרידה מגבר שאהבתי, הסיפור שיקף את הכאב שחשתי באותו פרק זמן בחיי. חזרתי לקרוא בו לאחר שנים, הרגשתי כאילו עלה הכאב וצף מחדש.

"לימים הייתי ללמוד: איש קם והולך ממך – אל תעמדי בדרכו. לבשי בגדי המסע והדקי שרוכי נעליך והסבי אליו את גבך ולכי ממנו והלאה בדרך מאורות הנחש ועצרי רק בבואך את פי הבאר ואל תנסי לקרוא את האותות ואל תקיימי את מלחמות בכוח, והניחי למראות לשקוע. שכן בבוא היום יקום הכל ויעמוד כשהיה ואת במרחק שנים רבות כבר לא את שהיית, משקיפה על עצמך כזרה יודעת בחכמה, מפליגה את כל התשובות הקשות. ורק הזמן עומד בעורפך וצוחק: אשר היה יהיה מאוחר מדי להציל את עצמך מעצמך...."

 

לדעתי פרידה בין בני זוג במערכות, היא הפרידה הכואבת ביותר היות ואנו נפרדים מתחושות ומרגשות נכספים שלנו : אהבה, אושר, התעלות רוחנית, עונג, תשוקה. בפרידה כזו המציאות מטשטשת ואנו חושבים ופועלים אמוציונלית בלבד, אני מניחה שרבים הקוראים שורות אלו יזכרו בכל מיני "שטויות" שעשו אחרי פרידה כדי לחזור או להתקרב חזרה לבין הזוג. הכאב הוא עמוק וכל כך בלתי נסבל, מעטים יודעים כיצד להתמודד איתו ולהפוך אותו לשלב של צמיחה ורבים מאיתנו נגררים לכעסים ומריבות, שמירת טינה, פעולות שיש בהם לפגוע בצד השני. למה? כי כפי שאמרתי קשה לנו עם הכאב ולכן אנו מציפים אותו ברגשות והתנהגויות שנוכל להצדיק את רגשותינו ומעשינו, בגלל שהפרידה כל כך כואבת לנו אנו יוצרים מצב בו אנו כועסים על האדם השני, יוצרים עימו מריבה/עימות והכעס עוזר לנו בתהליך הפרידה עימו, "הוא עשה לי" הוא אמר עלי" הוא לא בסדר" הוא כזה..ועוד..

 

במקום להיכנס פנימה ולראות, כואב לי שאנחנו לא ביחד. אם חופרים בפרידה עמוק מגלים פרידות ישנות וכואבות, הפרידה מאמא כשהשאירה אותנו בגן ומאידך הכאב בפרידה שלנו כשאנחנו משאירים את ילדנו בגן ביום הראשון, האירוע מזכיר ומעלה זכרונות וכאב מהעבר. לעיתים אנו נשארים במערכות יחסים, למרות שהם מיצו את עצמם ולמרות שהם מובילות לשום מקום, אנו מעדיפים להתפשר ולהישאר במערכת יחסים "מתה" מאשר לחוות את כאב הפרידה.

 

אם כל אחד ירשה לעצמו פעם אחת להתבונן מקרוב מבלי לפחד בכאב שלו, להוציא אותו מהמקום בו הוא חבוי מטה מטה מתחת לרגשות אחרים הוא יגלה הרבה דפוסי התנהגות שלו שנובעים מטראומת הכאב או/ו כדי להימנע מכאב. דוגמא בזוגיות: לרצות את בן הזוג, לתלות את האושר שלנו בו "הוא עושה אותי מאושרת", לקנות לו בכל הזדמנות מתנה, ליצור מצב בו הוא יעזר בנו, יזדקק לנו (שבעצם אנו זקוקים לו). דוגמא נוספת, חברויות בין אנשים: כל אחד נקלע לחברות שנרקמה ונסתיימה, כאילו כל אחד מיצה, לקח וקיבל את מה שרצה מהחברות, הרבה מריבות בין חברים "ברוגזים" למיניהם נובעים מהעובדה שאנשים לא יודעים כיצד להיפרד. יתכן וחברות הסתיימה באופן טבעי וזה בסדר, יתכן כי מעתה והלאה הקשר יהיה בתדירות ובעוצמה שונים וגם זה בסדר, אבל קשה לנו להיפרד ואנו הופכים להיות רגישים לכל דבר שהחבר עושה או לא עושה, לא מרוצים ממנו, רואים רק את השלילי שבו "שלב חיפוש התירוצים", ואז באה המריבה או הויכוח שמסיים את החברות בכלל וחווים כאב.

 

לדעתי פרידות זה דבר חיובי! לא לא השתגעתי ואני אסביר למה.. בכל שלב של פרידה אנו מסיימים פרק ומתחילים פרק חדש. בכל שלב כזה אנו לוקחים אתנו בתת מודע חוויות, רעיונות, ידע, התנסויות ועוברים איתם לשלב הבא בחיינו. אם לא ידענו לזהות בעצמנו דפוסי התנהגות וחשיבה המובילים אותנו למצבים לא רצויים או כואבים, אזי נחווה את הכאב שוב שוב בעוצמות חזקות יותר ולצערי גם בפרידות.

 

כדאי להתבונן בפרידה אפילו בשלב שאתם הרבה מאחורה, לשאול את השאלות הבאות ולהתבונן טוב בתשובות: מה שיקף לי אותו אדם/חבר, מה היה בו שאהבתי, מה היה בו שלא אהבתי, מה הביא אותי לקשר איתו, האם חיפשתי משהו, האם ניסיתי לפתור בעצמי משהו, האם הקשר שהיה לי עם אותו אדם התאפיין בהתנהגות שחוזרת על עצמה שוב ושוב, גם עם אנשים אחרים ואם כן לעצור ולבדוק מהו הדפוס, מה אני מרגיש? האם אני חש בכאב? היכן הוא מתבטא בגופי? (כאבי ראש, דלקות גרון למיניהם, כאבי בטן, בחילות, חולשה כללית, עייפות)

 

המלצה שלי, תחוו את הכאב תאפשרו לעצמכם להיות בו ולהשתחרר מבלי לשפוט או להעניש את עצמכם או לחשוב הייתי יכול לעשות כך או למה זה קרה לי. חיו את החיים מתוך ידיעה כי כרגע אתם חווים כאב ומאפשרים לו להיות ועשו לעצמכם הנחות בתקופה זו, פתאום זה יעלם, אין מה שמעכב אותו אצלנו בפנים כי אנו מאפשרים לו להשתחרר, משהו חדש יוביל אתכם למציאות אחרת, זה הסימן כי נפרדתם מהכאב בשלב הזה.